המשבר העולמי וסיבותיו


כאשר מתרחשים אצל האדם מקרים ומאורעות רעים, השקפת התורה היא למצוא את האשם בנו עצמנו: " אבל אשמים אנחנו", מה זאת עשה אלקים לנו"

בבואנו לדבר היום בפומבי-הכרח הוא להתייחס לנושא אקטואלי, ומה יכול היום להיות אקטואלי יותר מאשר המשבר והחורבן הגדול המדכא את העולם כולו?

העולם מחפש כל מיני עצות ומתכנן כל מיני תכניות כדי להתמודד עם המשבר, אבל ללא הצלחה. ננסה אפא אנחנו, להתבונן במשבר וסיבותיו, לפי השקפת התורה, שהיא עיקרה של בריאת העולם ומקיפה את כל מאורעות העולם.

תכונה היא באדם, לזכוף לזכותו את כל הישגיו, כמו עשירות, כבוד וכל דבר טוב אחר שמתארע לו. הוא רואה בכל אלה תוצאה מכשרונותיו, " כחי ועוצם ידי". לעומת זאת, כאשר מתרחשים אצלו מקרים ומאורעות רעים, הוא יורד מטה ונמצא במדרון-הוא תולה את החיסרון באחרים ובסיבות חיצוניות.

את התופעה הזו אנו רואים גם אצל העמים. הם תולים את סיבות המשבר בסיבות חיצוניות ובלתי תלויות בהם, ומאשימים אחרים בצרותיהם וסבלותיהם. שונה היא לעומת זאת השקפת התורה. בעת שהשבטים עמדו במצרים בפני הסכנה של חשדות ורדיפות, שאותם יזם המשנה למלך, יוסף הבלתי מוכר, מיד עמדו ואמרו: " אבל אשמים אנחנו" (בראשית מב,כא). אין זו רעתו של המשנה למלך או סיבות אחרות, אלא אנו הבאנו זאת על עצמנו. כל מה שהתרחש גם לא היה מקרה בעיניהם. הם לא היססו מלהכריז: " מה זאת עשה אלקים לנו" ( בראשית מב, כח), מכיוון שהם ידעו היטב שהשי"ת הוא מסבב הסיבות.

לא הסיבות מחוללות את המשבר אלא המשבר הנגזר משמיים מוליד את הסיבות.

ההבדל בין שתי הגישות הוא גדול מאוד.

כאשר לא רואים את הסיבה האמיתית, אלא נתלים בסיבה משוערת, כי אז מטכסים עצה איך לסלק את הסיבה המשוערת, אבל בפועל אין זה מועיל מאומה. " הרבה שלוחים למקום" ( רש"י שמות ט"ז, ל"ב), אם רק עולה הרצון מלפני הבורא להעמיס על העולם חיים קשים, כי אז לא חסרות הסיבות לכך. לא הסיבות מחוללות את המשבר, אלא, המשבר, מכיוון שהוא נגזר משמיים, הריהו גורם לכל מיני סיבות והשתלשלויות, שאנשים בעיוורונם מחשיבים אותם לגורמים המביאים את הרעה, והרי זה כמאמר הנביא: " היתפאר הגרזן על החוצב בו" (ישעיהו י, טו).

בעיקר צריך להבין ולתלות את המשבר בחיסרון שנוצר בשמיים לגבי הנהגת העולם, שאותו גרמנו במעשינו הבלתי נכונים, ואז עלינו לשאוף לתקן בכל הכוחות את החיסרון שלנו. בקיצור, אסור לנו ללכת שולל אחר המצאות מלאכותיות על סיבות מדומות הגורמות לרע, אלא לראות בעיניים פקוחות מנין בא הענן המחשיך את העולם.

תמצית המשבר הוא חוסר הניידות של הכסף. אנשים לא מאמינים זה לזה באופן שיעניקו אשראי ויאפשרו קיום מסחר ועסקים.

קודם כל צריכים להתעמק במשמע העמוק יותר של המשבר, לראות מה היא תמציתו, שכן כדי לדעת כראוי מה הן התרופות הראויות לכך-עלינו לדעת קודם כל מה היא אבחנת המחלה. העולם רואה את המשבר במצוקה הכספית. הכל וכולם, יחידים וחברה, כולל הממלכות-סובלים מעניות. אבל אחרי שמתבוננים רואים, כי מסקנה זו היא שטחית ובלתי נכונה. אפשרי מצב שבו יחיד מתרושש, בגלל סיבות שונות, זה יכול לקרות גם לעיר שלימה ואפילו למדינה, אם הכסף נודד ועובר, בגלל סיבות שונות, למקומות אחרים. אבל הרי לא יתכן מצב שבו כל העולם מתרושש! והלא הכסף לא עבר לעולם אחר, והוא גם לא הושמד-ואם כן אפא נמצא הכסף?

התשובה לכך היא פשוטה ביותר: החלק הארי של הכסף נמצא בידיהם של מליונרים פרטיים או בקופות המדינות-אבל ללא תנועה. אבד האמון באנשים, לא מאמינים זה לזה באופן שיעניקו אשראי ויאפשרו קיום מסחר ועסקים. הבסיס הכלכלי של העולם בנוי על תנועה עיסקית. הכסף צריך לעבור מיד ליד, דרך אלפי ידיים, על מנת לקיים מסחר, הלוואות וכדומה. " עולם חסד יבנה" (תהילים פט,ג). " למה נקרא שמם זוזי, שזזים מזה לזה" (במדבר רבה כב, ז). כוח הכסף טמון בניידות שלו. כאשר אוצרות שלמים של כסף מוקפאים וקיים פחד להניד אותם ולהעבירם לידיים אחרות, הרי אין בהם מועיל לאף אחד, גם לא לבעל הממון בעצמו, שהרי כסף אי אפשר לאכול וללבוש, שהלא רק הודות לניידות שלו-הוא ממצה את ערכו. זה הא"ב היסודי של מדע הכלכלה, ובזה גם טמון סוד העניות הכללית.

המשבר לא נוצר בגלל מחסור בכסף אלא בגלל מחסור באמון. אבל למה באמת לקה העולם במצוקת אמונה?

הנה יודעים אנו כבר, כי המשבר לא נוצר בגלל מחסור בכסף, אלא בגלל מחסור באמון. חסרה אמונה... מתעוררת אם כן השאלה: למה באמת לקה העולם במצוקת אמונה? בתקופה שבה היו לנו נביאים, הם ניבאו תמיד מראש על העונש שבא על עבירה, זאת כי "כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך" (דברים ח,ה). אין הכוונה למכות, אלא לתיקון ולשיפור המעשים בכיוון של "למען ישמעו ויראו" האבהי. אבל היום משאין לנו נביאים, קבע הבורא שהעונש יהיה מעין העבירה, כלומר, מאותו מין של העבירה, כדי שנדע מה אנו צריכים לתקן.

בדור האחרון שקע העולם לתהום הכפירה, בלא להאמין בהשי"ת ובתורתו. אמנם את יצר העבודה זרה ביטלו, אבל במקום זה מתחזק יצר הכפירה, שלפי התורה הוא חמור הרבה יותר. על חטא עבודה זרה דנים בבית דין, גובים עדות, עם כל כללי הזהירות של דיני נפשות, ואילו לגבי כופרים ואפיקורסים "מורידין ולא מעלין"(עבודה זרה,כו). חובה היא על כל אדם לסלקם ללא כל עדות. ובדבר זה טמון המפתח למשבר העולמי. העונש הוא מעין העבירה; אתם איבדתם את האמונה בבורא עולם ותורתו, שבה הוא מנהיג את העולם-ובגלל זה נלקחת מכם גם האמונה והאמון באנשים, ועתה תראו כיצד יכול להתנהל עולם ללא אמונה.

"אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל"(יבמות,סג) "ובשביל עמי הארץ" (בבא בתרא,ח). פורענות אינה מקרה אלא אזהרה והתראה, כדי להתבונן אפא מצוי החיסרון העצמי ומה הוא הליקוי.

ועדיין הכל קשה: למה לקוי העולם כיום כל כך באמונת ה', יותר מבכל הדורות? גם על זה נותנת התורה תשובה.   "וסרתם ועבדתם"(דברים יא,טז). " כיוון שסר אדם מן התורה מיד מתדבק בעבודה זרה" ( רש"י). וכפירה כאמור חמורה יותר. היצר מחפש להטות את מוחו של האדם מלימוד ויגיעת התורה, ואז קל הדבר להחדיר לתוכו כל מיני ארס, כשהם מוסווים תחת גלימות לאומיות, סוציאליסטיות ואחרות.

ובכן, עיקר סיבת המשבר בא מפני שהעולם מרד בהנהגה השמיימית, ולא בסיבות צדדיות אחרות. המשבר לא קשור במצוקה של כסף אלא במצוקה של אמון, ומשבר האמונה שבין אדם לאדם הוא פועל יוצא של חיסרון אמונה בהנהגת הבורא. 

המאמר נכתב ע"י הרב אלחנן וסרמן בשנת 1929 בעקבות המשבר העולמי אז.

באדיבות הרב שלמה אישון ראש מכון כתר לכלכלה ע"פ התורה.